500 שנה לאחר מותו, ליאונרדו דה וינצ׳י לא מפסיק לעשות כותרות. תכנון לגשר באורך 240 מטר, שהוא תיכנן בשנת 1502 נבדק לאחרונה במעבדה של MIT ונמצא שאכן היה מחזיק מעמד לו נבנה. אך הסולטן הטורקי, שהוציא קול קורא לגשר מעל הבוספורוס, שיחבר את שני חלקי העיר איסטנבול, לא התרשם מהתרשימים של ליאונרדו והתוכנית נגנזה.
ליאונרדו היה גאון. על זה אין עוררין. אבל מבין הגאונים שידעה ההיסטוריה האנושית, הוא כנראה הגדול מכולם. לרוב, האסוציאציה המיידית שעולה עם שמו היא המונה ליזה. אבל ציור היה רק חלק מגאונותו. הוא היה מהנדס ואדריכל וכל זאת ללא השכלה פורמלית. כשהיה זקוק למידע מקצועי, למד את מה שהיה נחוץ לו, כמו מתמטיקה. הדימיון והסקרנות האינסופית הביאו אותו להמצאות שהקדימו את זמנן במאות שנים כמו האופניים, ההליקופטר, הצוללת והטנק. החלום שלו היה להמציא מכונה שתעזור לאנשים לעוף ולשם כך חקר את מעוף הציפורים ואת הרוח.
הכל עניין את ליאונרדו: מזג האויר, החי והצומח, אסטרונומיה, מכניקה, אדריכלות ובעיקר גוף האדם. מתחילת דרכו כמתלמד בסטודיו של אנדריאה דל ורוקיו בפירנצה, עסק במבנה הגוף. בהמשך הקריירה שלו היה מתגנב לחדרי מתים כדי לבצע ניתוחים ולראות כיצד נראה הגוף מתחת לעור. הסקיצות שלו של העצמות והשרירים מעוררות השתאות גם היום.
ועכשיו, ניתן להתרשם מהרב תחומיות של גאוניותו בתערוכה חדשה במוזיאון הלובר. זכיתי לבקר בה טרום פתיחתה, בתנאים באמת אקסקלוסיביים וללא הצפיפות שתאפיין אותה במהלך ארבעת החודשים הבאים.
מה יש בתערוכה?
סך הכל יש 135 פריטים בתערוכה, שכוללים ציורים, רישומים ומחברות. צריך לזכור שיצירות רבות לא שרדו מעל 500 שנה. מתוך כעשרים ציורים שיש הסכמה בין מומחים שאכן צויירו על ידי ליאונרדו, שמונה מוצגים בתערוכה. באוסף של הלובר יש חמישה ואחרים הושאלו מהאוספים הגדולים בעולם. חוץ מזה ישנם עוד ציורים שליאונרדו היה שותף ליצירתם. כמובן שאחת הבעיות היום היא לדעת מה באמת צוייר על ידי מי אבל יש את המושג הערטילאי ״יד אמן״, אותה איכות ייחודית שמומחים יודעים לזהות באופן ברור ולפעמים לא צריך אפילו להיות מומחה כדי לזהות את האיכות הליאונרדית. הרישומים המדהימים קצת דהויים לעיתים אבל מרגשים לא פחות, ולפעמים יותר, מהציורים.
ברגע האחרון נכנס לתערוכה הרישום המפורסם ביותר של ליאונרדו – האיש הויטרובי. הרישום, מאוסף הגלריה של האקדמיה בוונציה, מוצא מהאיחסון לתצוגה כל שש שנים כדי לשמור עליו. לפני כמה חודשים זכיתי לראותו בביתו בוונציה ועכשיו בשנית בלובר. נדרשו מהלכים דיפלומטיים כדי שיגיע לפאריז בגלל התנגדות איטלקית להעברתו, בטענה שהרישום רגיש מדי. לאחר שהובטח שעבודות של רפאל מאוסף הלובר יגיעו לתערוכה באיטליה, הוחלט לשלוח את הרישום לתערוכה. אגב, האיש הוויטרובי בוטח בסכום של מיליארד דולר.
החלק המדהים ביותר בעיני בתערוכה מציג את המחברות ודפי היומנים של ליאונרדו, שניתן לחוש בהם את התשוקה האדירה של ליאונרדו לידע ולפיצוח תעלומות. החל ממזג האויר, הדינאמיקה של סערות ורוחות, דרך מחקר בצמחיה ובחיות, רישומים אדריכליים ומדעיים, הסקיצות שלו להמצאותיו הרבות ובעיקר מחקריו האנטומיים של גוף האדם. הדפים המופלאים מכוסים בכתב קטן וצפוף ובסקיצות רבות. עובדה מדהימה היא שליאונרדו כתב בכתב ראי! לא ברור מתי החל לעשות זאת אבל יתכן שזה בגלל שהיה שמאלי ומצא דרך לכתוב במהירות מבלי שהדיו יימרח. בגלל שרצה להתאים את מהירות הכתיבה למהירות החשיבה, המציא לעצמו גם כתב מקוצר.
מה אין בתערוכה?
הדבר הכמעט מובן מאליו לא משתתף בתערוכה – המונה ליזה. נשמע קצת משונה אבל, כפי שהסבירה לי אשת התקשורת של הלובר, מעל 30,000 איש ביום (!) מגיעים למוזיאון בעיקר כדי לראות אותה, דבר שמצריך ניהול מוקפד. רק לאחרונה שופץ האולם בו היא שוכנת ושיטת הצפיה שונתה כדי להסדיר את הבלאגן שנוצר כשעשרות אנשים ניסו לצלם סלפי עם המונה ליזה בו זמנית. עתה יש מסלול נחש מסודר לפני הציור, שמשפר את איכות הצפייה. ביום שבו ביקרתי בתערוכה, המוזיאון היה סגור ולכן, כפי שנאמר לי תחילה, לא תהיה אפשרות לראות את המונה ליזה. עם סיום הביקור בתערוכה פטפטתי עם אשת התקשורת וסיפרתי לה על אכזבתי. בפעם האחרונה שראיתי את המונה ליזה הייתי בת 12. להפתעתי היא אמרה שאם אחכה כמה דקות אוכל להצטרף לקבוצה קטנה שהולכת לראות אותה. ה״קבוצה״ הסתכמה בארבע נשים (כולל אותי). וכך מצאתי את עצמי מובלת במהירות לתוך אולם עצום ובעיקר ריק מאדם. לא האמנתי למזל שנפל בחלקי – התייחדות שקטה וארוכה עם היצירה המפורסמת בעולם.
כמה מחשבות שעלו בי לאחר שראיתי אותה: טוב שהמונה ליזה לא נמצאת בתערוכה כי היא היתה מושכת את כל תשומת הלב. האם בצדק? תהיתי לעצמי, האם באמת המונה ליזה היא היצירה הכי טובה של ליאונרדו? עד 1911 היא היתה ״סתם״ עוד ציור של ליאונרדו, שהיה תלוי בין ציורים אחרים באוסף הלובר. אבל אז היא נגנבה. זה שעברה מעל יממה עד שמישהו שם לב שהיא חסרה אומר הכל… אבל עצם גניבתה יצר סביבה הילה שהפכה אותה למפורסמת ברחבי העולם בן לילה. במשך שנתיים איש לא ידע מה עלה בגורלה והיא הוחבאה בדירה של וינצ׳נזו פרוג׳יה, איטלקי שעבד בלובר וחשב להרוויח ממכירתה. כשראה את כל הפרסום נבהל ורק אחרי שנתיים החליט להציע אותה לסוחר איטלקי בפירנצה. הוא חשב שהוא עושה מעשה פטריוטי, בזה שהוא מחזיר אותה לאיטליה. הוא חשב שנפוליאון גנב אותה אבל האמת היא שליאונרדו מכר את המונה ליזה באופן רשמי למלך צרפת.
ברעש גדול המונה ליזה שבה ללובר והגנב הועמד לדין. בגלל שהגניבה נחשבה פטריוטית, הוא קיבל רק שמונה חודשי מאסר אבל המונה ליזה זכתה מאז במעמד מיוחד.
מבט מקרוב (הרבה יותר קרוב משאפשר להביט במונה ליזה – שתלויה גבוה ומופרדת במחיצות עץ מהקהל) ביצירות בתערוכה מאפשר לראות את האיכויות הציוריות המופלאות של ליאונרדו ואת ההיבטים הפסיכולוגיים בדיוקנאות שלו.
כ״פיצוי״ על כך שהמונה ליזה אינה משתתפת בתערוכה, מוצעת למבקרים חוויית מציאות מדומה שבה, כביכול, הזכוכית המכסה על הציור מתנפצת והיא מתקרבת מרחק נגיעה. לאחר שחוויתי את החוויה, יכולה לדווח שהיא ממש אינה מהווה תחליף לדבר האמיתי. המיצג הוירטואלי אינו מרגש וחוויתי איכותיים ממנה. הדבר היחיד שאקח איתי היה הסוף שבו ״עפתי״ מעל העולם באוירון שתיכנן ליאונרדו.
מה עוד אין בתערוכה? ״סלבטור מונדי״ֿ הציור היקר בהיסטוריה, שנמכר לפני שנתיים ב– 450 מיליון דולר לנסיך הסעודי לא הגיע לפתיחה. עד לרגע האחרון לא היה ברור האם ישתתף בתערוכה או לא. בגלל שאחרי המכירה עלו קולות רבים שעירערו על הקביעה שאכן מדובר בציור של דה וינצ׳י (ולא של תלמידיו), אנשי הלובר החליטו לכתוב בתוית ליד הציור שהוא ״מיוחס״ לליאונרדו דה וינצ׳י. זוהי כמובן סתירת לחי לרוכש המלכותי, שלבסוף החליט לא לשלוח את הציור לתערוכה. הלובר הודיע שיקבל את הציור גם לאחר פתיחת התערוכה, אם הנסיך יתחרט ובכל מקרה הודפסו שני קטלוגים – אחד עם ואחד בלי הציור השנוי במחלוקת, שלא נראה בציבור מאד שנרכש. סלבטור מונדי אמור היה להיות הסטאר לפני שנה בפתיחת הלובר באבו דאבי אך לא הופיע גם שם. השמועה האחרונה היא שהציור תלוי ביאכטה המלכותית של הנסיך הסעודי, המשייטת בים האדום. אם השמועה אכן נכונה, הוא נמצא בהרבה סכנות שמאיימות על ״בריאותה״. רק לשם השוואה, העברת המונה ליזה ממקומה הקבוע לאולם הסמוך בלובר לפני כמה חודשים היה מבצע שלקח שלושה ימים, הכל כדי לשמור עליה מכל משמר.
בתערוכה מוצגת גירסה אחרת של סלבטור מונדי, המיוחסת לאטלייה של ליאונרדו ולא למאסטר עצמו אבל המידות של שני הציורים כמעט זהים ושניהם צויירו על לוחות מעץ אגוז.
במקום הסעודה האחרונה – היצירה הגדולה ביותר של דה וינצ׳י – מוצג העתק של המקור. הציור נמצא במילאנו, שם צוייר על קיר במנזר הדומיניקני של סנטה מריה דלה גרציה שבמילאנו ואין אפשרות להזיזו. ההעתק, שצוייר על ידי אחד מתלמידיו של דה וינצ׳י, נראה כמעט גס מרוב שהוא חסר את היד של המאסטר.
לסיכום, מדובר בתערוכה מופלאה וחד פעמית מבחינת הריכוז הגדול של יצירתו של ליאונרדו. תערוכה שמגובה במחקר רב, שרק הלובר היה מסוגל להרים. מוזיאון הלובר הוא המוזיאון הפופולרי ביותר בעולם. בשנת 2018 שבר את כל שיאי המבקרים, כאשר אירח בין כתליו מעל עשרה מיליון מבקרים. שזה ממוצע של 32,000 איש ביום. חוץ מהתערוכה הפופולרית של דלקרואה, היה אירוע נוסף שתרם לנהירת ההמונים וזה קליפ של ביונסה וג׳יי זי, שצולם כולו בלובר. עד כה הקליפ זכה ב– 188 מיליון צפיות. פתאום המוסד האליטיסטי קיבל נופך סקסי ועכשווי. אם זה טוב לביונסה, זה טוב לכולם.
האם התערוכה של דה וינצ׳י תצליח לשבור שיא נוסף? 220,000 כרטיסים יימכרו לתערוכה, שתימשך עד פברואר 2020. תערוכה שמצדיקה נסיעה לפאריז. חובה לרכוש כרטיסים מראש.
© כל הזכויות שמורות לדבי לוזיה
טרם נרשמת לניוזלטר השבועי ״השבוע בעולם האמנות״? הרשמה כאן